<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ג</h1>
<h2>דף כא.</h2>
משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתו' ובי"ט ובר"ח ובחולו של מועד ועזרא תקן לישראל שיהיו קורין ג' בתורה בב' ובה' ובמנחה בשבת כך פשוט בירושלמי וכל אחד כתבתי במקומו הראוי לו.
ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא. וחזן העומד לקרות יעמוד אחר ומחזן עליו עד שיקרא. כיצד זקנים יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכשמניחין התיבה פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש כך פשוט בתוספתא [פ"ג הי"ג].
הקורא בתורה בצבור צריך לברך אפילו בירך על הקרבנות בבקר.
הקורא ס"ת צריך להיות עומד בצבו' כך פשוט במגלה. ובירושלמי כתב שאסור לסמוך עצמו כשקורא בעמוד של התיבה או של שום מקו' אפילו לסמוך גופו לשום מקום אסור אלא עומד ממש.
<h2>דף כא:</h2>
אין קורא בתור' אלא אחד שלא יקראו ב' יחד דתרי קלי לא משתמעי ואותו שעומד לקרוא בתורה קורא ולא ש"צ כך פשוט במגלה. ומה שנוהגין עתה שש"צ קורא שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרו' כך כתבו בתוספו' ויש מי שכתב הטע' לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין הצבור יוצאין בקריאתן תקנו שיקר' ש"צ שהוא בקי בקריאתה וכן כתב הרא"ש. ומכל מקום העולה צריך לקרות בנחת מלה במלה עם ש"צ כדי שלא יהא ברכה לבטלה ולפי זה מי שאינו יודע לקרות אינו עולה דהוי ברכה לבטלה אף על פי שיקראהו ש"צ ואיך יברך הוא על קריאת ש"צ.
בקריאת התורה א' קורא ואחד מתרגם ולא יהיה אחד קורא וב' מתרגמין כך פשוט במגלה.
בנביא, אחד קורא כמו בתורה ושנים יכולין לתרגם אבל לא יהיו ב' קורין וב' מתרגמים כך פשוט במגלה.
אם אין בב"ה מי שיוכל לקרות אלא אחד אותו לבדו עומד וקורא ויושב ועומד וקורא אפילו ז"פ כך כתוב בתוספת'. ומה שאמרנו שיושב בנתים דוקא בימיהם שהיה מברך בתחלה העולה ראשון ובסוף היה מברך המשלים ולהכיר' בין עולה לעולה היה צריך שישב אבל בזמן הזה שכ"א מברך לפניה ולאחריה אינו צריך לישב כי הברכות הם להכירא כמו שאנו עושין היום כשהכהן קורא ב' פעמים במקום כהן ובמקום לוי שאין צריך שישב. ומה שאמרנו שאם אין שם מי שיקרא אף על גב דאין קורין בתורה פחות מי', מיירי שלא היו יודעי' לקרות. ומכאן ראיה דמי שאינו יודע לקרות שלא יעלה כמו שכתבתי למעלה דהוי ברכה לבטלה [ועי' רא"ש סי' י'].
הקורא בתורה ראשון מברך ברכה ראשונה והמסיים מברך ברכה אחרונ' (ב)כך פשוט במגלה אבל תקנו רבנן משום הנכנסין והיוצאין שיאמרו לא בירך, שיברך כל א' מהעולי' לפניה ולאחריה. ולפניה מברך אשר בחר בנו וכו' בא"י נותן התורה ואחר שקרא מברך אשר נתן לנו תורת אמת לחיי עולה נטעה בתוכנו [עי' טור או"ח סי' קל"ט] ברוך א"י נותן התורה. היה קורא בתורה ונשתתק אחר העומד תחתיו לא יתחיל ממקום שפסק ממנו הראשון שנשתתק שלא היה צריך לברך לפניה אלא מתחיל ממקום שהתחיל אותו שנשתתק ולפיכך צריך לברך לפניה משום דכתיב תורת יי' תמימה שתהא כלה שלימה כך פשוט בירושלמי [פ"ד ה"ה].
אין משיירין בפרשה כשקורין בתורה להשלימה פחות מג' פסוקים כלומר כשיגמור העולה לקרוא צריך שישאר לכל הפחו' עד סוף הפרשה ג' פסוקים וכמו כן אם יתחיל פרשה לא יתחיל בה לקרו' פחות מג' פסוקי'.
<h2>דף כג.</h2>
הכל עולין למנין ז' ואפי' אש' ואפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד צבור כך פשו' במגלה.
מפטיר עולה למנין ז' כלומר שיעלו ו' עולים בשבת והמפטיר יהיה משלים כך פשוט במגלה. ולפי זה בתעניות במנחה ובט' באב ובי"ה במנחה שאין מוסיפין עליהם שלישי הוא המפטיר אב' בשבת וביום הכפורים שמוסיפין עליהם המפטיר אינו ממנין העולים כי אנו רוצים לעשות אליבא דכולי עלמא כלומ' אפילו למ"ד אין מפטיר עולה ואף על פי שקורא המפטיר בי"ט ובי"ה מענינא דיומא בספר הב' מכל מקום תקנו עכשיו שיקרא המפטיר שהוא שמיני מענינא דיומא כדי לנהוג אליבא דכ"ע כך כתב רב עמרם ורב יהודא וכן השיב ר"ת לרבינו משולם ודבר זה תלוי במנהגנו שאנו מפסיקין בין משלים ומפטיר ואומרים קדיש כי לפי התלמוד נראה שהמפטיר לא היה קורא מה שקראו העולים לפי שלא היו מפסיקין אבל אחר שתקנו האחרונים להפסיק בקדיש אחר שנשלמה הפרשה וחוזר וקורא המפטיר ממה שקרא המשלים זולתי בימים שכתבתי וד' פרשיות וכל יום שמוציאים ב' ספרים ויש בו הפטרה אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא משלים אלא אומרים קדיש אחר שקראו ז' בשב' ואחר שקראו ה' בי"ט ואחר שקראו ו' בי"ה ובספר הב' קור' המפטי' חובת היום וכן כשמוציאין ג' ספרים קורין ו' בא' ובשני קור' שביעי ואחר כך אומר קדיש ובספר הג' קורא המפטיר הפרשה שהיא מעין ההפטרה כמו שכתבתי שאם היה קורא השביעי בספ' השני כשמוציאין ב' ובשלישי כשמוציאין ג' היה המפטיר צריך לחזור ממה שקרא משלים לפי שלא יאמ' קדיש עד שיגמרו הפרש' ואחר שגמרו הפרשה אומר קדיש ומפטיר קורא מה שקורא שביעי וכן הנהיגו (ר"י) רבינו אליה ורבינו משולם. ובסדר רב עמרם כת' שבמקו' שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין ז' ובמקום שאין מפסיקין עולה.
המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' עולים ג' לכל א' ואם נשלמה הפרשה או הענין בפחות מזה די וכמו כן אם יש תורגמן שמתרג' די בי' פסוקים פשוט במגלה.
<h2>דף כג:</h2>
ונראה מסוגית התלמוד שהיה הדבר תלוי במנהג לתרגם ועל זה אנו סומכי' שלא לתרגם, וכמו כן התרגו' היה להם כמו לעז לנו, ואנו אם א' מתרגם אין כלם מבינים אותו, ואם נאמר אותו בלעז שיהיה לנו כמו תרגום להם, אולי לא תקנו אלא תרגום שנתקן ברוח הקדש ולפי' אין אנו מתרגמים כך פשוט בירושלמי וכן בתוספות [ועי' רא"ש סי' ו'].
אין קורין בתורה בפחות מי' ואם התחיל בי' והלכו להם מקצתן גומר ועליהם אומר ועוזבי יי' יכלו כך פשוט במגלה.
אין מפטירין בנביא בפחות מי' ואם התחילו בי' והלכו מקצתן גומרין ועליה' נאמ' ועוזבי יי' יכלו כך פשו' במגילה [רא"ש סי' ז'].
קורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. ואין מדלגין בתורה ודוקא בב' ענינים אבל בענין אח' מדלגין אף על פי שהן מרוחקין זה מזה כגון אחרי מות ואך בעשו' ובלבד שלא ישהה בדלוג אלא בכדי שישלים המתורגמן אותו פסוק כך פשוט במגלה.
<h2>דף כד.</h2>
בנביא יכול לקרות למתורגמן שלשה פסוקים ולא יותר ואם הג' פסוקים הם שלשה פרשיות קורין לתורגמן אחד אחד כגון כה אמר יי' חנם נמכרתם וגומר מצרים ירד עמי וגומר ועתה מה לי פה וגומר דכ"א פרשה היא. ומדלגין בנביא אפילו בב' ענינים ובלבד שלא ישהה בדלוג אלא כדי שישלים התורגמן אותו פסוק ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של תרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסו' הספר לתחלתו כך פשוט במגלה.
קטן קורא בתורה ומתרגם כך פשוט במגלה.
קטן מתרגם על ידי גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן כך פשוט בתוספתא [פ"ג הי"ג].
קטן מפטיר בנביא כך פשוט במגלה.
פוחח כלומר שלובש בגדים קרועין עד שזרועותיו וכתפיו מגולי' נמצאו בגדיו כמו אזור תחת אצילי ידיו אינו קורא בתורה כך פשוט במגלה.
<h2>דף כה.</h2>
המכנה בעריות משתקים אותו. והאומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו.
מעשה בראשית נקרא ומתרגם ולא חיישינן שמא ישאל מה למעלה מה למטה. מעשה לוט ובנותיו נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודו של אברהם. מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם דשבח הוא ליהוד' שהודה. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. מעשה עגל א' נקרא ומתרגם. מעשה עגל שני נקרא ולא מתרגם משום כבודו של אהרן, ומעשה עגל שני הוא מן מה עשה לך העם הזה עד ויגוף יי' את העם. מעשה דוד ובת שבע נקראים ולא מתרגמי'. ולא מתרגמי' במרכבה. הקללות והברכות נקראין ומתרגמין ולא יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כלם והמ' קללות שבת"כ. אזהרות ועונשין שבתורה נקראי' ומתרגמי' ולא חיישינן דילמא אתו למעבד מאהבה ומיראה. מעשה אמנון ותמר נקרא ולא מתרגם. מעשה אבשלום עם נשי אביו נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודו של דוד. מעשה פלגש בגבעה נקרא ומתרגם. הודע את ירושלם נקרא ומתרגם כך פשוט במגלה ואף על גב דתניא דמעשה אמנון ותמר דלא נקרא ולא מתרגם ה"מ כשאמר אמנון בן דוד אבל כשאמר אמנון סתמא נקרא ומתרגם.
<h2>דף כה:</h2>
וששאלת כיון שאסור לקרות בתורה אפילו אות א' שלא מן הכתב היאך ש"צ קורא ישכבנה והוא כתיב ישגלנה וכן בכל תיבה שיש בה קרי וכתיב שכלם כתובים בתורה כפי המסורת ולא כפי המקרא תשובה זו הל"מ הוא וכמ"ש בנדרים [ל"ז ע"ב] מקרא סופרים ועטור סופרים כתבין ולא קריין קריין ולא כתבין הל"מ. הרשב"א.
כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים (חרונים) [חרייונים] דבייונים [לאכול את חוריהם לאכול את צואותיהם ולשתות] את ש[י]ניהם [ולשתות את] מימי רגליהם למחראות למוצאות ריב"ל אומר למחראות כשמה מפני שגנאי הוא לע"ז ואמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא דכתיב כרע בל קורס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדיו רבי ינאי אומר ל[ע]גלות בית און וגו' יגילו על כבודו אל תקרי כבודו אלה כבדו כאלו נטל כבדו ובטלה תאותו ואינו מועיל כלום והוא לשון ליצנותא וכיוצא בהן כך פשוט במגלה. ועוד בתוספתא [ספ"ג] הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנים אותו לרבים. ודוקא כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מרבים ליחיד וכן כתבו המפרשים. ועוד פשוט המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף כגון ויראו את אלהי ישראל אם תרגמו כצורתו וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואם הוסיף מדעתו ותרגם וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף אלא כתרגום אנקלוס וחזו ית יקר אלהא דישראל.
<h2>דף כח.</h2>
כהן מברך בתחלה ברכ' מזון ואם כהן עם הארץ ות"ח שם ת"ח קודם ואם הכהן כמו כן ת"ח מצוה להקדים לכהן לפתוח בתור' ראשו' ולברך ראשו' וליטול מנה ראשון כמו שכתבתי למעלה כך פשוט במגלה.
<h2>דף לא:</h2>
שבת שקורין ב' פרשיות כגון בהר סיני ואם בחקותי מפטירין ההפטרה על הפרשה השניה כלומר על אם בחקתי דסליק מינה כלומ' שסיים בה וכן נוהגין העולם וכן כתב הרמב"ם וכן בכל שבת שקורא ב' פרשיות קורין ההפטרה מן הסדר האחרון. בכל השנה קורין ההפטרה מענין היום כלומר מן הסדר שקורי' ההפטרה שיש בה שום דבר שדומה לענין הפרשה של הסד' זולתי י' והם ג' של פורענות וז' של נחמות והג' של פורענות מפטירין בג' שבתו' קודם ט' באב והם דברי ושמעו וחזון שיש בה איכה וז' של נחמות הן לז' שבתות אחר ט' באב והם בנחמות ישעיהו וכן נהגו ראשונ' נחמו שני' ותאמ' ציון בג' עני' סוערה בד' אנכי אנכי בה' רני עקרה בו' קומי אורי בז' שוש אשיש וסימן להם נועארק"ש. ומפטירי' עוד בימי תשובה דרשו ושובה ולעולם שבת שבתוך ימי תשובה מפטירין שובה וזה פשוט במכילתא דאמרינן מפטירין שלשה דפורענותא ושבעה דנחמתא ולעולם כשלא יבא שבת בין צום כפור לסוכות קורין האזינו שבת קודם צום כפור ומפטירין בו שובה וכשיבא שבת בין צום כפור לסוכות קורין בו האזינו וההפטרה וידבר דוד ליי'.
אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא אותן, וכשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק שלאחריהם ודוקא בקללות שבת"כ אבל של משנה תורה שנאמרו בלשו' יחיד ומשה מפי עצמו אמרם פוסק. עזרא תקן להם לישראל שיקראו קללות וברכות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה ועצרת נמי ר"ה לפירות האילן כך פשוט במגלה. שאלו לרבי נסים למה מחלקין אתם נצבים ווילך שהן קטנות כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות דקורין קודם ר"ה אתם נצבים ואחר ר"ה קורין וילך ולא היה יותר טוב לחלק מטות ומסעי שהן גדולות והשיב לפי שיש באתם נצבים קללות שקלל משה לישראל ורוצים לסיימן קודם ר"ה והקשו עליו שאינם קרויין קללות מה שבאתם נצבים כדאיתא במדרש דלא חשיב קללו' שקלל משה אלא עד ואין קונה אלא הטעם לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת בין קללות לר"ה וכן קורין במדבר סיני בין קללות שבת"כ ובין עצרת.
<h2>דף לב.</h2>
העולה לקרות פותח ורואה באי זה מקום יש לו לקרות ומברך וקור' פי' ואינו צריך לגלול כשמברך פשוט במגלה.
הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתור' כך פשוט במגלה.
ועוד פשוט במגלה הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שאם יקרע יקרע התפר. והגולל ס"ת גוללו מבחוץ פירוש כשהספר עומד לפניו יהפוך הכתב אליו ויתחיל לגלול מבחוץ וכשמהדקו מהדקו מבפנים פי' לאחר שיגמור הגלילה יהדק סוף המטפחת מבפנים בעבור שכשיבוא לקרות בו פעם אחר' ימצא ההדק מבפנים ולא יצטרך להפוך כדי להסיר ההדק. עשרה שקראו בתורה גדול שבכולם גולל ס"ת והגולל נוטל שכר כנגד כלם כך פשוט במגלה.
